החלטה בתיק ת"א 3625-08-12

לפני בקשה לסילוק התביעה כנגד המבקש 2 על הסף.

1.          רקע לבקשה

התובעת/משיבה הינה חברת  צ'רלטון בע"מ, המפיקה את  ערוצי הספורט "ספורט 1", "ספורט 2" ו"ספורט HD1"  המשודרים בחברות  הכבלים והלוויין ולטענתה היא בעלת  הסמכות הבלעדית  לעשות בתכנים  אלה שימוש, לרבות שידורם הפומבי. אותם תכנים המופקים על ידי המשיבה  מוגנים בחוק זכויות יוצרים, תשס"ח- 2007 (להלן: " חוק זכויות יוצרים"). הנתבעת- מבקשת הפעילה בית עסק בתל אביב, בשם "הומבורגר" (להלן: "בית העסק")  המשמש מקום בידור ציבורי. הנתבע 2- מבקש 2, הינו מנהל המבקשת 1.

2.      על פי כתב התביעה, במועדים שונים, שידרו המבקשים, באופן פומבי והקרינו ערוצים שונים של התובעת בבית העסק והעמידו אותם לרשות הציבור, כל זאת מבלי שקיבלו לכך היתר מהמשיבה. עוד נטען בכתב התביעה כי שידורים אלה, ללא היתר, מהווים הפרה של זכויות היוצרים ביצירות המוגנות של המשיבה ועומדים בניגוד לחוק זכויות יוצרים. כנגד המבקש 2, טוענת המשיבה  כי זה סייע להקרנת התכנים ולמצער, אפשר הקרנתם על אף שאלה מוגנים על פי חוק זכויות יוצרים ולפיכך, חב הוא באופן אישי  בפיצוי המשיבה בשל הפגיעה בקניינה הרוחני. בגין הפרת זכויות היוצרים תובעת המשיבה פיצוי בסך 85,000 ש"ח.

3.     טענות המבקשים

לטענת המבקשים, הודיעו למשיבה כבר בחודש מרץ 2012, כי אינם מנויים לערוציה במסגרת התקשרותם עם חברת הכבלים וכי החברה חדלה מפעילות בראשית חודש אפריל 2012. עוד טענו המבקשים , כי לכתב התביעה לא צורפה כל ראיה לצורך הוכחת הטענות הנטענות בה- הן ראיות לקיומן של זכויות יוצרים בידי המשיב והן להוכחת ההפרות המתוארות, ולפיכך יש לסלק התביעה על הסף.

4.   באשר למבקש 2, טוענים המבקשים כי  אין בעובדת היותו מנהל החברה כדי להטיל עליו אחריות אישית.  לטענתם, היה המבקש 2 בעל המניות בבית העסק, אולם לא מילא בו תפקיד ניהולי ואף לא ביקר בו לעיתים קרובות, לפיכך, אין מתקיימים התנאים הדרושים להרמת המסך, קרי- שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה . לשיטתם, הואיל ולא הניחה המשיבה את התשתית העובדתית לכך- לסיום, יש לסלק על הסף את התביעה כנגד המבקש 2.

5.     טענות המשיבה

המשיבה טענה כי  על פי תקנות סדר הדין האזרחי והפסיקה, היה עליה לפרט בכתב התביעה את העובדות הרלוונטיות ומועדיהן, בעוד שהמועד לצירוף המסמכים לצורך הוכחת התביעה הינו בתצהירי העדות הראשית.  לגוף העניין טענה כי הלכה היא כי השידורים בערוצי הטלוויזיה של המשיבה מוכרים כיצירה מוגנת. כך גם באשר לתכנים שהפיקה המשיבה,  בהיותה בעלת זכויות היוצרים בהם.

6.    באשר למבקש 2 טוענת המשיבה כי אחריותו קמה מכוח דיני הנזיקין - אם תוכח.  משכך ומשעה שסילוק על הסף אינו ניתן,  כי אם במקרים קיצוניים בלבד- עתרה לדחיית הבקשה.

7.    דיון

כלל נקוט הוא כי אין בית המשפט מסלק תובענות על הסף, כדבר שבשגרה. סילוק תביעה על הסף מהווה סעד קיצוני וסופי, אשר בתי המשפט נעתרים לו במקרים חריגים בלבד. נקבע כי די בכך שהתובע "יראה" על פני כתב התביעה כי בידו עילה (ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות בירה, פ"ד נא (2), 312), כאשר בית המשפט אינו ממהר למחוק או לדחות תובענות על הסף ומעדיף ליתן לבעל הדין את יומו בבית המשפט.

8.         תקנה 9 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, מפרטת מה על בעל הדין לכלול בכתב תביעתו, עת זו מוגשת לבית המשפט- 

"ואלה הפרטים שיכיל כתב תביעה, וחוץ מן האמור בתקנות להלן לא יכיל אלא פרטים אלה:

(1)        שם בית המשפט שהתובענה מוגשת לו;

(2)        שמו של התובע, מספר זהותו, מקום מגוריו ומען להמצאת כתבי בי- דין;

(3)        שמו של הנתבע וכן מספר זהותו ומקום מגוריו,  במידה שניתן לבררם;

(4)        העובדה שהתובע או הנתבע הוא תאגיד או פסול דין או הוא קטין, אם הדבר הוא כך, ואם הוא תאגיד- הצורה שבה התאגד;

(5)        העובדות העיקריות המהוות את עילת התובענה ואימתי נולדה;